טיול ההייקינג של שחר וחבריה – שבוע בטבע השוויצרי

נכתב על ידי שחר נגב

(יוני 2026)

סיכום טיול לשוויץ!

3 חברים, אוהבי טבע ונופים, בוגרי טיולי אלפים בדולומיטים ובאוסטריה והפעם הגיע תורה של שוויץ. אנחנו תמיד לוקחים רכב, מטיילים כל יום באזור אחר וישנים כל לילה במלון אחר. ככה מספיקים לראות ולעשות המון תוך שבוע אחד, בכל זאת יש ילדים שמחכים בבית.

היה לנו טיול מדהים שהתנהל בדיוק לפי התוכנית, משתפת כדי לעזור גם לאחרים שמתכננים עצמאית ומאחלת לכם טיול מוצלח לא פחות משלנו. כל המסלולים הרגליים שעשינו הם מתוך האתר Swiss Family Fun, מומלץ ביותר.

מסלול הטיול

יום 1

נחתנו בציריך, לקחנו את הרכב ונסענו להצטיידות בסופר הקרוב (אנחנו מביאים צידנית מהבית וממלאים אותה בפירות, ירקות, גבינות ופינוקים).

משם נסיעה של שעה ליעד הראשון, פוניקולר לכפר סטוס Stoos. עולים בפוניקולר מודרני מגניב עם שיפוע בלתי אפשרי ומגיעים לכפר אלפיני חמוד. משם כמה דקות ברגל לרכבל כיסאות שלקח אותנו עד לפסגה, לנוף מטורף על אגם ארבעת הקנטונים וההרים המושלגים סביב.

עשינו פיקניק טעים עם מה שקנינו בסופר על מחצלת שהבאנו מהבית ונהנינו מהנוף. יש שם מסלולי הליכה מאוד מומלצים (לא עשינו כי הגענו לקראת הערב).

משם נסיעה של עוד שעתיים למלון הראשון שלנו מעל אגם ת'ון, עם נוף מהמם על כל האגם וההרים שמעליו. נמסנו מהשקיעה על הרי האלפים והתעלפנו לישון.

יום 2

ארוחת בוקר במלון ויציאה לכיוון העיירה אינטרלאקן. זו עיירה שנמצאת במיקום אסטרטגי בין שני אגמים, ת'ון ובריאנץ, ומכאן היא קיבלה את שמה (אינטרלאקן = בין האגמים).

חנינו ליד תחנת הרכבת שנוסעת לרציף שינגה פלאטה ונסענו ברכבת ההיסטורית במשך 50 דקות, עד לפסגה שממנה יוצא מסלול שינגה פלאטה. מסלול מהמם, הכל ירוק, ובעונה הזו (סוף יוני) גם פורח, הפסגות מושלגות וממול העיירה אינטרלאקן והאגמים שלה מכל צד.

המסלול המעגלי לקח לנו כ-3 שעות בהליכה רגועה, מומלץ למי שרוצה נוף מושלם בלי לשבור את הרגליים. יש אופציות למסלולים קצרים יותר בלי לוותר על הנופים. בסיום אכלנו במסעדה שליד הרציף וירדנו ברכבת חזרה.

משם נסענו לעיירה לאוטרברונן, המפורסמת במפלים שנופלים אליה מהמצוקים שמקיפים אותה מכל צד. העיירה עצמה מאוד תיירותית וזה מורגש, אפשר רק לבקר ולא חייבים לישון בה. אנחנו לקחנו בה לילה אחד בבית חמוד מול המפל והעברנו את הערב בטיול רגלי בשבילים היפים מסביב. בדיעבד, ראינו כל כך הרבה מפלים יפים בטיול שמבחינתי לאוטרברונן היא די אוברייטד, אבל נו, עדיין יפה.

יום 3

השארנו את הרכב בחניה של הבית ונסענו באוטובוס לתחנת הרכבל שלקח אותנו לעיירה מיורן, שנמצאת מעל לאוטרברונן על אחד המצוקים שמקיפים אותה. וואו איזה נוף. העיירה מתוקה להפליא, ללא רכבים, מלאה בקתות עץ עם גינות פרחוניות, כמעט מגוחך כמה שזה פסטורלי.

אחרי ארוחת בוקר באחד מבתי הקפה יצאנו למסלול ויה פראטה מיורן-גימלוולד. מדובר בפעילות ספורט שכוללת הליכה על צלע המצוק עם רתמה ושאקלים שצריך לנתק ולחבר לכבל שמלווה אתכם בכל המסלול. אפשר לקחת מדריך אבל לא הרגשנו צורך למרות שזו הפעם הראשונה שלנו. שכרנו ציוד בחנות הספורט שבתחילת המסלול ויצאנו לדרך.

המסלול מתחיל בצורה רגועה יחסית אבל לאחר כחצי שעה מגיעים לקטע שבו צריך לעבור על ווי ברזל שבולטים מהמצוק כשמתחתינו אין כלום, רק תהום! רואים את לאוטרברונן כולה פרושה מתחתינו, אם נופלים זה כל הדרך עד למטה… הדופק עולה ועולה ולראשונה בחיי אני מבינה למה אומרים שאסור להסתכל למטה. לא לבעלי לב חלש, אבל מי שמוכן לזה מרוויח נוף פסיכי וחוויה מדהימה. בהמשך יש גם סולמות וגשרים מאתגרים, קצת עליות וירידות שדורשות כושר (וקצת שרירים ברגליים) אבל לא מפחידות כמו הקטע הראשון. המסלול לוקח כ-3 שעות ומסתיים בעיירה גימלוולד, שם צריך לקחת את הרכבל חזרה למיורן כדי להחזיר את הציוד.

משם ירדנו חזרה לתחנת האוטובוס ונסענו אל הרכב שהשארנו בלאוטרברונן, עזבנו את האזור ונסענו כשעה לאגם טורקיז חמוד שנקרא בלאוסי (Blausee). האגם מיוחד בצבעים שלו ובמים השקופים שאפשר לראות בהם דגים גדולים. עצירה נחמדה בדרך, לא מסלול בפני עצמו (האגם די קטן), אבל היער שסביבו מיוחד כמו באגדות, עם עצים עתיקים וצמחים מטפסים שמצפים את הסלעים והגזעים.

הקפנו את האגם והמשכנו למלון השלישי בעיירה קנדרסטאג. זו למשל לא עיירה מתוירת להחריד כמו לאוטרברונן או מיורן, אבל הנוף בה לא פחות מדהים עם המון מפלונים והרים גבוהים ואנחנו כבר מלאי קנאה בשוויצרים שקמים כל בוקר עם דבר כזה מול הפרצוף. התלהבנו מהמלון החמוד שבחרנו, בילינו קצת בספא ואכלנו פירות יער מול הנוף מהמרפסת.

יום 4

ארוחת בוקר במלון ומשם נסיעה של כמה דקות לרכבל העולה לאגם אושיננזה, אחד האגמים המפורסמים בשוויץ. מתחנת הרכבל הולכים כחצי שעה עד לאגם ושם אפשר לבחור איזה מסלול לעשות. המסלול המומלץ הוא בדרגת קושי בינונית ומקיף את האגם על הגובה, אבל אנחנו פחות בקטע (וגם היינו תפוסים אחרי הוויה פראטה הפסיכית של אתמול) אז בחרנו ללכת ממש על שפת האגם מצד שמאל שלו עד שהגענו לסדרת מפלים מהממים שנשפכים אל האגם. גן עדן ממש, אין מילים לתאר את היופי. לאלוהים היה מצב רוח טוב כשהוא ברא את המקום הזה.

משם חזרנו באותו מסלול אבל באמצע חתכנו לראש הגבעה לאכול במסעדה שמשקיפה אל האגם, אכלנו שם קינוח שוויצרי טעים וחזרנו לתחנת הרכבל דרך היער. גם היער היה יפה. התייאשתי מלנסות להסביר כמה.

ירדנו אל הרכב ונסענו כמה דקות לתחנת רכבת הרכבים של קנדרסטאג. עולים עם הרכב על הרכבת והיא לוקחת אותנו דרך מנהרה אל הצד השני של הרי האלפים, לכיוון הגבול עם איטליה. חוויה מצחיקה וכייפית, לשבת בתוך הרכב כשהרכבת מסיעה אותו.

יצאנו בתחנת גופנשטיין ומשם נסענו למקום הלינה הבא, שהוא לודג' שנמצא גבוה בהרים בעיירה בלאלפ שצריך לעלות ברכבל כדי להגיע אליה, אין שם גישה לרכבים. חנינו בחניון בעיר בלאטן שמתחת לבלאלפ ולקחנו את הרכבל למעלה.

הגענו לכפר חלומי מלא בצלצול פעמונים של פרות, הרים מושלגים מכל עבר, פשוט קסם של מקום. הלודג' מיוחד ויפה, עם ג'קוזי מול הנוף ואווירה של שלווה שלא מהעולם הזה. אחד ממקומות הלינה הכי מיוחדים שהיו לנו (והיו לנו!). עשינו טיול רגלי, ראינו מרמיטות מצחיקות והכנו לנו ארוחת גבינות ויין מול ההרים המושלגים. איפה נרשמים פה, אני רוצה להישאר!

יום 5

ארוחת בוקר במסעדה המעולה של הלודג' מול הנוף המעלף והמרמיטות שמתרוצצות בעמק מתחתינו. משם ירדנו ברכבל ונסענו לכיוון העיירה התיירותית המפורסמת צרמט. כדי להגיע לשם צריך לחנות בחניון של העיירה טאש ומשם לקחת רכבת לצרמט. המטרה שלנו, כמו של רוב המבקרים בעיר, הייתה לעלות לתחנת גורנרגראט בגובה של מעל 3000 מטר כדי לראות משם את המטרהורן המפורסם ולכן כבר בטאש קנינו כרטיס שכולל נסיעה חופשית עד לפסגה.

נוסעים קודם מטאש לצרמט, יורדים שם ועוברים מיד לרכבת שנוסעת לגורנרגראט. כבר בדרך רואים את המטרהורן במלוא הדרו וכל התיירים נעמדים כדי לצלם. ירדנו בתחנה הכי עליונה, מסביב שלג בכל מקום. צילמנו בכל זווית אפשרית וירדנו ברכבת תחנה אחת למטה (לרוטנבודן).

משם יצאנו למסלול רגלי שעובר באגם ריפלסי שבו אפשר לצלם את המטרהורן משתקף במימי האגם, ולאחר מכן ירידה רגלית לא קשה בין ההרים עם המטרהורן מול הפרצוף עד לתחנת ריפלברג. לא לשכוח להביא טובלרון לתמונות, ואם שכחתם למרות שרשמתם את זה בכל מקום וחפרתם על זה לחברים שלכם כל הטיול, אפשר לקנות ב-5 פרנק בקיוסק בריפלברג. אל תשאלו למה אני יודעת.

אחרי הבוק לטובלרון עלינו שוב על הרכבת וחזרנו לצרמט לארוחת צהריים וקצת שופינג בחנויות מזכרות. כשהתעייפנו נסענו ברכבת חזרה לטאש אל הרכב ויצאנו לכיוון מקום הלינה הבא, בעיירה סאס פה, כשעה נסיעה מטאש. גם בסאס פה אין רכבים וחונים את הרכב בחניון בכניסה לעיירה. הלכנו ברגל למלון, תוך התפעלות מההרים המקושטים במפלים שמקיפים אותנו. המלון היה מדהים, עם מסעדה שלה רצפה שקופה בקצה שמאפשרת להסתכל למטה על נקיק עם נחל זורם בתוכו ממש מתחת למסעדה. איזה דבר!

יום 6

ארוחת בוקר במסעדה הנ"ל, טיול רגלי בסאס פה בין בקתות עץ מיוחדות (יש שם קטע של בקתות היסטוריות שיושבות על עמודים נגד מכרסמים, רובן לא בשימוש אבל נשארו שם ליופי).

משם חזרנו לרכב ונסענו לכיוון מעברי ההרים פורקה וגרימזל. אנחנו מאוד אוהבים מעברי הרים – כבישים מפותלים שעולים עד לראש ההר ויורדים ממנו לצד השני. עשינו כאלה בדולומיטים ובאוסטריה והם תמיד היו הימים הכי טובים בטיול. גם מעברי ההרים של שוויץ לא אכזבו, נסענו בכיף ועצרנו בכל הזדמנות, עשינו פיקניק, אכלנו גלידה באחת מהמסעדות, הצטלמנו בין אגמים למפלים והתאפקנו לא לעבור לגור שם.

ממעברי ההרים נסענו לנקיק הארה, מסלול על גשרי עץ מעל נהר עם מים בצבע טורקיז דרך מנהרות חשוכות (ביקור של כשעה, הלוך חזור). משם המשכנו ליעד האחרון בטיול – העיר לוצרן. בילינו שם ערב נחמד ובבוקר נסענו לציריך לטיסה הביתה.

לסיכום

שוויץ יפההה, מסודרת, נגישה, אינסוף אופציות לבניית טיול חלומי. מצד שני, היא מאוד יקרה (וזה מעצבן) ובהחלט אפשר לטייל באלפים בתקציב נמוך יותר (באוסטריה למשל). כדאי להגיע מוכנים נפשית לעניין המחירים, להעדיף פיקניקים על מסעדות ולשמור את הקניות לטיול אחר.